ממול המרפסת ,מעברו השני של הנהר אנשים רצים בהתעמלות בוקר ואנרגיות שרק להם יש כרגע , אנשים רוכבים על אופניים , אימהות בטייץ צמוד דוחפות עגלות תינוקות בריצה נמרצת, נדמה שרק לי מפריע הטפטוף.
אני מרגישה כמו בלון שהוציאו לו את האוויר , אין לי באמת חשק להתחיל הכול מהתחלה , אני נאנחת מעומק הלב.
אני עוצרת לחשוב למה היינו צריכים את כול הכאב ראש הזה ? איך זה שאנחנו מסכימים לנתק את הילדים שלנו שוב ושוב ולהתחיל מחדש ? האם אנחנו עושים את המעשה הנכון ? אין ספור שאלות ותהיות מתרוצצות בראשי עכשיו.
במערבולת החושים הזאת אבל אין לי זמן להתעכב , אנחנו צריכים לארוז ( שוב ) למצוא חברת הובלה ( שוב ) , אם יש משהו שאני שונאת לעשות זה לעבור דירה .נדהמת לגלות כמה צעצועים / בגדים / שטויות צברנו .
מייחלת לנקודת עוגן , נקודת קבע , שורשים .
"יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן עמוקים מיני ים הסודות שאינם מובנים לי שאולי לא אבין, לא אבין לעולם לא בכל הדרכים שרציתי ללכת...
תקציר הפרקים הקודמים .
הפרוייקט בגרמניה הסתיים מוקדם ( מדיי ) מהצפוי , אחרי חופשה של שלושה חודשים ( וטיול שורשים בפולין )
האיש שלי קיבל פרוייקט חדש בברזיל אנחנו אמורים להצטרף אליו בתום שנת הלימודים .
מעפר באת ואל עפר תשוב "
ומה נותר אחרייך ?
שמואל חמי ז"ל נותר לבדו , בתום מלחמת העולם השנייה שקרעה את משפחתו ופיזרה את עפרם על אדמת פולין . ילד קטן ובודד בעולם גדול קר מנוכר ואכזר.
הילד הקטן הזה , הפך לנער , לגבר ולחייל שנלחם במלחמת השחרור על הקמתה של מדינה ליהודים , שנקבצו ובאו מכול קצוות תבל .
ואנחנו נסענו בעקבותיו .
הטמפרטורות צונחות מהר , מהר מדיי . החורף הגרמני קר ואכזר
הנשימה קופאת , האוויר שנכנס לחלל הריאות מקבל סטירת קור מצלצלת מינוס 18 מעלות נמדדות במד החום של הרכב שלנו .
כול בוקר האיש שלי הולך לעבודה . העבודה שלו מעניינת , מאתגרת , ומלאת לחצים , הוא ממשיך במסלול של חייו . אני יודעת שאין לי הרבה סיכויים למצוא עבודה...
בתוך שיגרת החיים החדשה שלנו אני מתקשה לעצור לרגע ולחשוב . הילדים חולים ואני מחפשת רופא שיודע גם אנגלית , הכוונה נכונה מובילה אותי לפתח המרפאה של דוקטור סטפן שארפה...