שינוי כיוון .

"יש דברים שרציתי לומר ואינם נענים לי
המילים שבחרתי אינן הטובות מכולן
עמוקים מיני ים הסודות שאינם מובנים לי
שאולי לא אבין, לא אבין לעולם

לא בכל הדרכים שרציתי ללכת הלכתי
בדרכים שהלכתי טעיתי ודאי לא פעם אחת
ועצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי
כמו ביקשתי דבר, דבר שאבד … "
מילים : יענק'לה רוטבליט  לחן : יהודה פוליקר

intro_4
Seventh bridge הגשר המחבר בין אנגליה לווילס

אחרי ביקור בארץ והטענת מצברים , פגישה עם אנשים יקרים לליבי , שמש, משפחה  ואוכל מצויין

אני חוזרת מגרמניה . נלווית אלינו חברה של המתבגרת שלי , 5 ילדים ואני , קצין הבטחון באלעל שואל אותי

"כולם איתך ?" כן , אני אומרת יש בעייה ? לא אין בעייה . תעברי . בלי ביקורת עוברים לצד השני .

החצי שלי בברזיל , עובד מאוד קשה , מגיע הביתה עייף מהג'ט לג , עדיין לא מספיק להתאושש וכבר טס בחזרה

אנחנו מדברים המון , אני חוששת ממעבר לברזיל , ההרגשה שלי היא שאני אצטרך לחיות בכלוב מזהב גם אם תהיה לי אמפרגדה , עוזרת בית קבועה ומטפלת, הרבה מקומות לא בטוחים לילדים , לא מרגישה בטוחה לגבי המעבר הזה .

אפשר לכלוא ציפור בכלוב ?

בשינוי כיוון פתאומי , נחתם פרוייקט חדש בבריטניה ( למרבה האירוניה לקוח שניהלתי אותו בעבודתי הקודמת ) אני מרגישה הקלה ויחד עם זאת לחץ עצום , צריך לדאוג להכול מחדש , דירה , בתי ספר, גנים

רק עכשיו הילדים מתחילים להסתגל איכשהוא , זה לא הוגן עבורם . הם צריכים לשלם את מחיר הגחמות שלנו ,את זה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה טוב בשבילם , את זה שאנחנו טועים לפעמים מתוך רצון לשפר את עתידנו ועתידם .

הרבה פעמים חשבתי איך זה שלא ארזנו את עצמנו אחרי הרילוקיישן לגרמניה וחזרנו לישראל

בראייה מפוכחת לאחור , ייתכן שצעד כזה היה בריא יותר בשבילנו , בשביל הילדים שבשלב הזה עדיין מדברים עברית נהדרת.

יצר הרפתקנות בשילוב רצון להיות יחד כמשפחה גרם לנו להמשיך את המסע והפעם עומדת על הפרק העיר קארדיף,

מעודי לא שמעתי על עיר כזאת בבריטניה , זוהי למעשה בירת ווילס .

ואחרי שאנחנו מחזירים את החברה של הבת שלי לשדה בתעופה בפראג ובעלי חוזר לפרוייקט שלו בברזיל

אני מסתערת לבדי על הלוגיסטיקה בכול הכוח .

הדבר הראשון שאני עושה הוא לחפש אנשי קשר בעיר שלא שמעתי את שמה , הדרך הכי טובה היא כמובן ליצור קשר עם

קהילה יהודית , אני בודקת ומוצאת שיש בית כנסת רפורמי ואורתודוכסי .

אני מצלצלת לשם , עונה לי הרבי מ. אני משוחחת איתו והוא מעביר אותי לאשה נחמדה , אני מסבירה שאנחנו משפחה שמתעתדת להגיע לשנתיים ושואלת עם מי אפשר לדבר כדי לקבל הכוונה

משאירה את האי מייל שלי והעניינים מתחילים להתגלגל במהירות .

האשה הנחמדה מעבירה לי כתובת אי מייל של שתי משפחות ישראליות שעברו לקרדיף , אני שולחת מכתב ומחכה לתשובה .

הרצון של אנשים שלא מכירים אותי בכלל לסייע לי , אינו מובן מאליו . הזוג הראשון נמצא בדיוק בחופשה בישראל והתשובה שלהם מתמהמהת , אך מגיעה לבסוף

הזוג השני מתחיל להתכתב איתי במרץ ובסבלנות רבה למבול השאלות שלי .

הדבר הכי חשוב הוא בחירת מקום מגורים , נגזרת של זה יהיו בתי ספר . לגנים אני אדאג כשנגיע .

אנשים שלא מכירים אותי בכלל , מציעים לתת לי ללון בביתם , להראות לי את העיר, לקחת אותי לראות דירות עם המתווכים , יושבים ומפנים זמן חשוב לכתוב לי בפירוט איזה שכונות הכי טובות , נכנסים לאתרי השכרת דירות ושולחים לי בתים רלוונטים . אנשים טובים באמצע הדרך .

אני מצלצלת לכול סוכני הנדל"ן בקארדיף וקובעת פגישות לבתים שנראים לי רלוונטיים . כולם מכירים את האשה הלחוצה שמצלצלת מגרמניה פעמיים ביום לבדוק אם יש שינוי ; הם לא רגילים ( עדיין ) לחוצפה ישראלית

האיש שלי חוזר הביתה מברזיל יש לנו חודש בלבד לסיים את כול הלוגיסטיקה , אנחנו מחליטים שהדרך הכי טובה היא לתור את העיר לכמה ימים בשאיפה שנצליח לסגור חוזה לדירה .

מחליטים שהכי טוב שאני אסע לכמה ימים ( אני דואגת למאגרי מזון שלא מביישים גדוד קרבי , מסתערת על סלי הכביסה ומשאירה הנחיות מפורטות)

אני טסה ללונדון לאחותי ( שילדה תינוקת רק לפני 3 חודשים ) לילה אחד בבית שלה עם כול הפינוקים ואני מסניפה את האחיינית שלי שלא ראיתי עדיין ומשם אחותי לוקחת אותי לקארדיף ברכב שלה , הבאתי את השמש לבריטניה אחותי אומרת , מזג האוויר נפלא 20 מעלות , הדרך לקארדיף מלונדון מדהימה , לאט לאט הנוף הופך ירוק יותר ויותר מרחבים עצומים של שדות , גשר ענק חוצה את תעלת המים העצומה ומפריד בין אנגליה לווילס , אני נפעמת מהנוף , נשמתי נעתקת , מה זה כול היופי הזה ?

והשלטים באנגלית . איזה אושר .

אנחנו מגיעות לבית המלון רדיסון בלו , החצי שלי שידרג אותנו לחדר מפואר , מיטה ענקית , מכונת אספרסו וחלון ענק שצופה למפרץ קארדיף , ים כחול ורגוע .

אחרי התרעננות קלה אנחנו נוסעות לפגוש את הזוגות שעזרו לי , שומעים על הקהילה בקארדיף , על האנשים שנמצאים בה , מגלים שיש פלאפל בעיר. הם מקבלים אותנו בסבר פנים יפות בביתם , אני מרגישה מייד את החום והאהבה .

התינוקת של אחותי יושבת בסלקל , מיד מרימים אותה , משחקים איתה , אתם רעבים ? צמאים ? עייפים ? מגישים קפה, תה ארוחת צהריים , מתאמצים לפנות עבורי זמן יקר .

מכאן מתחיל מרתון של פגישות , אחותי נשארת עם הקטנטונת אצל הזוג שהכרתי כשהאישה או בעלה לוקחים אותי לראות בתים , זה קטן מדיי ,זה יקר מדיי , זה לא נמצא catchment area  של הבית ספר שאנחנו רוצים . יום לפני שאני צריכה לחזור לגרמניה , אני נוסעת לראות בית אחד אחרון , מחלחל בתוכי ייאוש שאולי לא תהיה ברירה ואצטרך לחזור על הסאגה הזאת שוב "תחשבי טוב יהיה טוב" , נזכרת במילותיו של האיש שלי שליווה אותי לשדה התעופה .

אנחנו חולפים על פני אגם ענקי עם ברבורים וסירות פדלים אדומות , מגדלור לבן עומד בקצהו , אני נפעמת , איזה כייף למי שגר כאן אני אומרת לעצמי בלב .

הבית נמצא ברחוב רחב , רחוב אחד מעל לפארק ולאגם שעברנו , בעל הבית רוצה לפגוש אותי יחד עם ג'ני המתווכת , אני נכנסת ברגל ימין כמו שאמא שלי תמיד אמרה לי לעשות

ומיד מרגישה בבית , חצר ענקית עוטפת את הבית , עצי תפוחים עומדים מלאי פרי ציפורים מצייצות בחצר האחורית

בעל הבית איש מבוגר מאוד וסימפטי דוקטור שברח מעיראק לפני 40 שנה והתעשר בנדל"ן בעיר מתעניין מאיפה באנו , במה עוסק האיש שלי ונדמה שאני מוצאת חן בעיניו . אנחנו לוחצים ידיים בלבביות . גילוי נאות : לא סיפרתי לו שאנחנו מישראל בשלב הזה .

מכאן אני ממשיכה ישר למשרד התיווך , חותמת על חוזה ומעבירה מקדמה לסוכנת .

ממשיכה לביתם של האנשים שאחותי נמצאת אצלם , בעוד חודש ננחת בקארדיף ונתחיל הכול מהתחלה .

קצת מהתמונות של העיר

castle
טירת העיר הנמצאת במרכז

3891741913_b75155733f
הכנסייה האדומה והמילניום סנטר במבט מהמפרץ

0aaf01ab10196063c2c4801881adcd30

Roath park Cardiff הפארק של השכונה החדשה שלנו

roath-park

מרגוע לנפש Roath park

אשמח לשמוע מכם

תגובות

סופר אמא / Supermum

נעים מאוד, שמי דורית, לא למדתי בישול בצורה מקצועית אבל אני אוהבת לבשל. בלי מניירות, מתכונים פשוטים ולא מורכבים , ברובם ממוחי הקודח מחומרי גלם זמינים ולא יקרים במיוחד. חשובה בעיניי , הפשטות, הכנות, הרעננות והאיכות ממש כמו בחיים

You may also like...

כתיבת תגובה