געגועים
כול בוקר האיש שלי הולך לעבודה .
העבודה שלו מעניינת , מאתגרת , ומלאת לחצים , הוא ממשיך במסלול של חייו .
אני יודעת שאין לי הרבה סיכויים למצוא עבודה בלי שפה , ועם כול ההתאקלמות של הילדים ובלי משפחה שתהווה רשת בטחון , זה על גבול הבלתי אפשרי
אז אני מתרכזת בלהיות אמא במשרה מלאה , לומדת את השפה לאט לאט, מזכירה לעצמי שוב ושוב שההחלטה הזאת היתה משותפת ושידעתי מראש לתוך מה אני נכנסת .
הבקרים שלי דומים , אני מרכזת את כול האנרגיות בטיפוח הילדים והבית ,מעבירה שעות רבות בפיתוח מתכונים חדשים ומאתגרים כתרפיה למוחי הקודח .מקשיבה לגלגל"צ ברקע , נמצאת מרחק עצום מישראל אבל מתגעגעת .
ההרגל חזק מכול דבר . מתגעגעת לעבודה שלי , לאנשים שחלקתי איתם משרד משותף, לאנשים שעבדתי איתם שנים רבות , לחוויות משותפות שעברנו.
בהתחלה אנחנו מנהלים שיחות סקייפ , אני יושבת בסלון ביתי החדש ומדברת בעליצות עם חבריי לעבודה , מרגישה רק לרגע שאני שם .
ברילוקיישן יש המון רגעים של בדידות ועצבות גדולה.
בזמן שהילדים בבית הספר ובגנים ואני חוזרת לבית ריק , אני מתגעגעת . טוב נראה לי שהבנתם את הפואנטה , קל זה לא .
אני חייבת לייצר לעצמי שגרה חדשה במקום זאת שאבדה לי לבלי שוב .
לאט לאט , החברים שמעבר לים מתפוגגים . המרחק עושה את שלו , כי כמו שאמרתי השגרה חזקה מהכול , אין לי פייסבוק , בשלב הזה מתוך עקרון ( שוויתרתי עליו כשהבנתי איזה כלי פרסומי הוא אחרי שפתחתי את האתר של סופראמא ) אני בעיקר מתכתבת איתם במייל או ב"וואטס אפ".
המון דברים קורים מעבר לים כשאנחנו במקום אחר , חברות שלי נכנסות להריון , תינוקות נולדים, אנשים הולכים לעולמם ואני לא מספיקה להיפרד , חברה טובה שלי מתגרשת ואני לא שם לתת לה יד או כתף . החיים שלנו נעים בשני מסלולים מקבילים , אני כאן והם שם וההיפך .
אצל הילדה הגדולה שלי הגעגועים חזקים מנשוא , אני רואה על פניה כמה היא רוצה להיות במקום אחר , איך ההחלטות שעשינו בשבילה לא עולות בקנה אחד עם מה שהיא רוצה .
רכישת השפה היא עניין מורכב , בליווי יצירת קשרים חברתיים עם ילדים שנמצאים ממסגרת הגן יחד , קשה להיות זר וחדש במקום אחר.
אני חשה את הכאב של ילדיי ושלי , הרבה פעמים כשדלתות הבית הכבדות נסגרות מאחוריי אני יושבת , חושבת ומרגישה את הצביטה בלב .
בשגרת יומי החדשה אני צריכה למצוא לעצמי ספרית חדשה במקום זאת שהשארתי מאחור , קוסמטיקאית ופינוקים אחרים שאני רגילה לעצמי .
אני מוצאת את מנואלה מסלון cut & color באלבה פארק , היא מדברת אנגלית שבורה כמעט כמו הגרמנית שלי , אני צובעת את השיער , מסתפרת ומרגישה איך השינוי החיצוני משפיע קצת על השינוי הפנימי . ספר הוא לפעמים קצת כמו פסיכולוג ואני נהנית לשתות את הקפה שלי ולהתפנק , לספר למנואלה סיפורים ולשמוע ממנה .
אחת מהאחיות שלי שואלת אותי בטלפון מה את עושה כול היום ? את לא משתגעת שם עם כול הגרמנים האלה ? אני מרגישה איך זה קצת כמו לזרות לי מלח על פצע פתוח
אמא שלי מתקשה מאוד עם הפרידה מאיתנו , כול שיחת טלפון מסתיימת בבכי שלה או שלי ואני מקבלת חבילה ענקית בדואר עם גופיות חורף ודברים לילדים , שמעלה חיוך על פניי .
איך נראה סדר היום שלי עכשיו כשאני לא צריכה למהר לשום מקום ? אני מפזרת את הילדים לבתי הספר , עושה סיבוב סופר זריז וחושבת מה להכין להיום , מגיעה הביתה פורקת קניות , מארגנת , מותחת את הבית ויוצאת לסיבוב אופניים או לקניון הקרוב לסיבוב חנויות ושופינג , זה יותר זול מפסיכולוג לא ?
נפגשת עם חברה לקפה , מטיילת במוזיאונים או בשוק ,אחת האהבות שלי , מטיילת בפארק העצום ורחב המימדים , נהנית מהטבע . קוראת המון , עוד אהבה גדולה של חיי .
בין לבין הילדים לא מרגישים טוב ואני חושבת אם הייתי מוצאת עבודה מי היה נשאר איתם ?
אני מסיעה , מחזירה, כול כולי בשביל המשפחה והבית כרגע , והכול אני מבצעת באהבה גדולה
אחרי הרבה זמן שהאיש שלי עבד ב"שלט רחוק" הוא נמצא בבית ואנחנו מבלים המון שעות נפלאות יחד , נהנים מתפאורה חדשה לחיים שלנו .
אז כן , אני יודעת שזה זמני ושאני מוותרת על עצמי כרגע אבל כול כך הייתי זקוקה להפוגה הזאת.
