החיים שלך דבש

קראו כאן על מבוא לרילוקיישן שלנו אם הצטרפתם אליי עכשיו

מצטערת מראש אם הפוסט הזה יהיה מעט מלנכולי .

זה לא המצב רוח שקמתי אתו בבוקר או עניינים שעוברים עליי לאחרונה .

התעוררנו לבוקר חדש . הילדים שהיו עייפים מטיסות קונקשיין ישנו עד מאוחר.

אני כמו תמיד התעוררתי ראשונה , הכנתי לעצמי קפה ויצאתי למרפסת ( אני יודעת, שמתי לב שזה חוזר על עצמו )

כול בית צריך (לפחות) מרפסת .

VLUU L310 W  / Samsung L310 W

כול בית צריך ( לפחות ) מרפסת

הגשם ירד כול הלילה ,זוהי קבלת הפנים שאנחנו זוכים לה בכול מדינה שעברנו אליה.

כמו שהבנתי מאוחר יותר , גשם וקארדיף אלה למעשה מילים נרדפות. גם עכשיו מטפטף טפטוף מרגיז , רסיסי טיפות מים.

מתחת לרגליי זורם נהר הTaff  , ספינת דייגים ממונעת ועל חרטומה מתנוסס דגל ווילס שטה במורד הנהר אל הים הפתוח . חותרים בסירות קייאקים משמיעים קריאות עידוד לעצמם.

ממול המרפסת , מעברו השני של הנהר אנשים רצים בהתעמלות בוקר ואנרגיות שרק להם יש כרגע , רוכבים על אופניים , אימהות בטייץ צמוד דוחפות עגלות תינוקות בריצה נמרצת, נדמה שרק לי מפריע הטפטוף.

אני מרגישה כמו בלון שהוציאו לו את האוויר , אין לי באמת חשק להתחיל הכול מהתחלה , אני נאנחת מעומק הלב.

flat

יש משהו מאוד מרגיע בהתבוננות בנהר .

המקרר שלנו ריק , כאחת שרגילה באריזות של מזוודות , דאגתי לקחת אתנו קורנפלקס לילדים , חלב עמיד וכמה חבילות

של "גודיס" , אותי לא יתפסו לא מוכנה . לא בכול מה שקשור לצידה לדרך ומטבח.

כשהילדים מתעוררים הם רצים ישר למרפסת , מצמידים את האף לזגוגית החלון ומתפעלים מהנהר .

אנחנו משאירים את הילדים בבית הדירות עם אחותם הגדולה ויוצאים למלא את דירת המעבר הזאת בכול טוב .

אחרי שעתיים אני מתחילה להבין איך עובד כול דבר במטבח , החימום הריצפתי במקלחות מופעל ואנחנו מתרעננים מהטיסה המתישה הזאת . תוך שעה קלה אנחנו יושבים לאכול ארוחה ראשונה בווילס.

הלימודים מתחילים אומנם ב1 לספטמבר , אך לילדים עדיין אין בית ספר כי אנחנו לא נמצאים בדירה שלנו , יעברו 6 שבועות עד שזה יקרה .

הזמן עובר , אני נמצאת עם הילדים ( כולם ) בבית 24/7 , זה מתיש , אני לא נוהגת ( בשלב זה ) , האיש שלי נוסע לעבודה שלו מיד למחרת ואני צריכה לחשוב מה עושים ואין לי מושג איפה אני נמצאת .

אז לכול האנשים אי שם שחושבים שרילוקיישן זה פיקניק והכול וורוד , חשוב לי להעביר את התחושות האמיתיות שהרגשתי, תסכול , לחץ, חוסר וודאות , כול יום שהילדים מפסידים בבית ספר יהפוך למאתגר וקשה עבורם , בעיקר עבור הבת הגדולה שלנו שמתחילה כיתה 9 ( ט ), נושא השפה לתאומים הקטנים שלנו מעסיק אותי הם מפטפטים קצת בגרמנית וקצת בעברית. ואנחנו רואים המון טלוויזיה באנגלית לתרגול.

בימים שהגשם מחליט לעשות הפוגות אני לוקחת אותם לטיולים רגליים , אין לי ברירה אחרת, אנחנו ממוקמים קרוב למפרץ קארדיף , ואני מנסה לסגל להם איזו שהיא שגרת יום בתוך חוסר הוודאות הזה , אין דבר יותר גרוע מחוסר וודאות – בוודאות .

התרגשות עתידית בפתח, אחותי מתחתנת בשעה טובה , היא מתגוררת בלונדון ולמזלנו מדובר בנסיעה ונוכל להיות נוכחים בהרכב מלא ואף לפגוש את שאר המשפחה שמגיעה מישראל , יש למה לצפות .

אני יוצרת קשר עם הישראליות שהכרתי ומזמינה את המשפחות אלינו לארוחת שישי אמיתית לאות הוקרת תודה , הם מגיעים עם ארגז צעצועים "זמניים " עד שהמכולה שלנו תגיע ואנחנו אסירי תודה על כך, הילדים שלנו מתרגשים להכיר חברים חדשים שמדברים עברית או כמו שהבן הקטן שלי קורא להם "עבריים" , התרגשות גדולה הערב מוצלח מאוד , החברה נפלאה, האוכל נותן תחושה של בית , נרות השבת דולקים ואני מרגישה טיפונת פחות אבודה .

תישארו איתי להמשך המסע שלנו .

מזמינה אותכם להצטרף לסופראמא/Supermum בפייסבוק

שלכם, דורית

(תאריך מקורי של הפוסט אוגוסט 2012 )

 

 

 

 

 

 

RelatedPost

אשמח לשמוע מכם

תגובות

סופר אמא / Supermum

נעים מאוד, שמי דורית, לא למדתי בישול בצורה מקצועית אבל אני אוהבת לבשל. בלי מניירות, מתכונים פשוטים ולא מורכבים , ברובם ממוחי הקודח מחומרי גלם זמינים ולא יקרים במיוחד. חשובה בעיניי , הפשטות, הכנות, הרעננות והאיכות ממש כמו בחיים

You may also like...

4 Responses

  1. מאת שירלי:

    לא פשוט בכלל. הכל מוכר…
    מחזקת אותך ושולחת כוחות על אף שיודעת שיש לך לא מעט.
    חיבוק.

  2. מאת מור:

    את כותבת ממש יפה, מעבירה את התחושות והרגשות, אני ממש מרגישה כאילו שאני איתכם
    מחכה לפוסט הבא

כתיבת תגובה