חורף גרמני ואמזונס ברזילאי

הטמפרטורות צונחות מהר , מהר מדיי . החורף הגרמני קר ואכזר

בבוקר אנחנו מלבישים את הילדים בחרמוניות , כפפות וצעיפים מיוחדים זה לוקח הרבה יותר זמן משצריך , מקווים שרק שלא יצטרכו פיפי פתאום … וזה תמיד קורה …

החצי שלי יורד לחנייה להניע את הרכב ולחמם את המושבים בתוכו , נסיעה קצרה של 15 דקות אומנם, ואנחנו מתקשים לעבור מהבית המחמם והמפנק לקור הקיצוני בחוץ .

הנשימה קופאת , האוויר שנכנס לחלל הריאות מקבל סטירת קור מצלצלת מינוס 18 מעלות נמדדות במד החום של הרכב שלנו .( או שמא עליי לאמר מד הקור ? )  ברררר

והשלג … ערימות של שלג .

לזכותם של הגרמנים אני יכולה לאמר שהם מאוד מיומנים בנושא הזה , שלג לא ממש מזיז להם או משבש את התוכניות .

לא נדיר לראות את מפלסות השלג הגדולות מתחילות לעבוד ב4 לפנות בוקר בחושך מוחלט בחוץ , מפזרות מלח בנתיבים הראשיים ואת האנשים עורמים את השלג שמצטבר בפתח הבתים עם אתי חפירה גדולים ורחבים .

בתוך כול השלג והכפור הזה ,מתגנב לו לאיטו כריסטמס החג שמסמל את הולדתו של ישו  שאין לנו כול קשר אליו , מרתק את ילדיי , הם מתפעלים מעץ האשוח הענק שניצב במרכז רחבת השוק הגדולה ,מאיילים של סנטה קלאוס, מיריד הכריסטמס , גלגל ענק , גמדים מפלסטיק ודוכנים מעץ  שמוכרים מיני ממתקים , אגוזים ומגדנות , יין חם ומתובל Gluhwein וערמונים חמים ומדהימים בטעמם Kastanien  או איך שהם נקראים מארוני .

כריסטמס מרקט

יין חם ומתובל , טעיםםםם

עוגיות ג'ינגר מן טיפוסיות

ערמונים חמים ישר מן האש

הכוסות הייחודיות לכול עיר , תוכלו לשלם מעט יותר ולקחת אותן הביתה אתכם

אנחנו עוברים בדרך לבית הספר על יד היריד הגדול ואנחנו מבטיחים לחזור ולטייל בערב . נהנים מרגעי איכות קפואים עם הילדים .

חנוכה מגיע אתו והחנוכייה שאת סיפורה סיפרתי מאירה את ליבנו , אנחנו חוגגים בבית חב"ד , מכינים סופגניות , מקשיבים לשירים והצגות שהילדים הכינו יחד עם שלל פעילויות חינוכיות בניצוחה של הרבנית חני המדהימה והעוזרות שלה ציפורה וחיה'לה המקסימות .

האידיליה שלנו עומדת לפני נקודת מפנה , יותר כמו מיני משבר מבחינתי  הפרוייקט שבגללו עזבנו אמור היה לקחת שנתיים אך הוא מסתיים באופן בלתי צפוי . הרבה יותר מוקדם ממה שחשבנו , מהרבה סיבות שלא אפרט .  אנחנו מחליטים להמשיך במסע של חיינו , יש לנו 4 חודשים להמתין עד להתחלת הפרוייקט החדש , שנת הלימודים מסתיימת רק ביוני , אני מבינה שאצטרך להישאר בגרמניה בעת שהאיש שלי יתחיל פרוייקט חדש לבד.

 מבקשים מאיתנו להתכונן ליעד הבא ברזיל , סאו פאולו  ' מה ברזיל עכשיו ??? אחרי הלם ראשוני אני מתחילה לחפש מידע אינטרנטי על המקום שאליו אנחנו אמורים לנסוע , מוצאת משפחה ישראלית מקסימה שכותבת בלוג על החוויות שלהם שם ויוצרת קשר עם האמא , אנחנו מתחילות במסכת מכתבים ארוכה מאוד , אני שואלת הכול על המקום, בתי הספר , שירותים רפואיים , כמו שחששתי התמונה לא מוצאת חן בעיניי .

למרות שהילדים ילמדו בבית הספר הבינלאומי , ולמרות שפורטוגזית היא שפת האם של האיש שלי ,ולמרות שאני נרגשת מהשינוי במלתחה שלי ממעילים לבגד ים , אני מאוד חוששת מהמעבר הזה , אנחנו מתחילים לקבל חיסונים , בהתחלה רק אני והאיש שלי ובהמשך אמורים לחסן את הילדים , ממגוון החיסונים אני נכנסת לחרדות . מרפאת המטיילים בדרזדן נמצאת ברחוב מקסים , צופה לגדת הנהר במקום פסטורלי לחלוטין הרופא מסביר לנו על מלריה , דיזנטריה והמון מחלות "נפלאות" זאת מדינת עולם שלישי .

הצד השני של העולם

הימים עוברים , הצוות המקורי של הפרוייקט מתפצל למקומות אחרים , אנחנו מזמינים את הצוות אל ביתנו לארוחת סוף שנה וסוף פרוייקט מוקדם מהצפוי , כולם עומדים בפני המון סימני שאלה , זאת עבודה בחוסר וודאות , כמו החיים בעצם . גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים לאן פנינו מועדות .

אנחנו עושים תוכניות והגורל צוחק .

שלכם , דורית

אשמח לשמוע מכם

תגובות