החיים , פסיפס של רגעים קצרים

בתוך שיגרת החיים החדשה שלנו אני מתקשה לעצור לרגע ולחשוב .
הילדים חולים ואני מחפשת רופא שיודע גם אנגלית , הכוונה נכונה מובילה אותי לפתח המרפאה של דוקטור סטפן שארפה ,הוא כך מסתבר חובב ישראל .
בזמן שאני עומדת בכניסה למרפאה אישה קשישה מאוד יוצאת מפתח הדלת, היא  שומעת אותי מדברת עברית עם הילדים , ועוצרת אותי לרגע. עיניה כבויות קמטים חורשים את פניה אני מקרבת את אוזני אל פיה ישראל? היא אומרת בלחישה , אני אומרת כן . היא מושיטה יד רועדת לצווארה ומוציאה תליון מגן דוד קטן . אני מחבקת אותה חזק  בלי מילים רואה את הדמעות נקוות בזווית עיניה .
האם נאלצה לשאת טלאי כזה על דש חולצתה ? החיים הם פסיפס של רגעים מרגשים . הרבה זמן אני זוכרת את פניה הטובים ועינייה הכבויות .
Google Translate היא אפליקציה שבלעדיה מאוד קשה לי להסתדר . לא נדיר למצוא אותי עומדת עם מכשיר הפלאפון שלי רושמת משפטים ומשמיעה אותם לאנשים בסופרמרקט, תחנת הדלק , תחנת שטיפת הרכב , בית מרקחת . מאפייה.
אני אוהבת לנסוע על אופניי לגן הציבורי הגדול , משעינה את האופניים יושבת בשקט על ספסל בגן ומסתכלת על הטבע האין סופי והמרהיב. כול כך שונה מהנוף שבאתי ממנו , כול כך מטופח .
פסטורליה בכל מקום

פסטורליה בכל מקום

 

בחלומותיי הרחוקים ביותר לא חשבתי שאגיע לגרמניה , החרמתי את המדינה הזאת , גם אם אני לא בת לניצולי שואה אני בת גאה לעם היהודי , המחשבה של המפלצת הנאצית גורמת לי לחלחלה , סיפורי הזוועות שלמדתי בבית הספר , שיחות עם ניצולי שואה שגרו בשכונה שלנו , ויותר מהכול שיחות רבות שהיו לי עם חמי ז"ל , ניצול שואה יחיד למשפחתו והנה אני מוצאת את עצמי בלב הגן המטופח הזה מסתכלת על אנשים מבוגרים שהולכים ומטיילים שלובי זרועות, נהנים משלווה עילאית אין סופית , מהטבע , מציוץ הציפורים וכול מה שאני יכולה לחשוב עליו הוא
" מה עשיתם בשואה"? איפה הייתם ? למה לא עצרתם את הטירוף? איך נתתם להם לנתק ילדים מחיק האימהות שלהם ? איך אפשר לרצות להרוג אדם בשל אמונתו ? איפה הייתה החמלה ? הרגישות? האנושיות ? איך העולם שתק ועדיין שותק ?
 imagesEMY2NANW
הטמפרטורות צונחות , עלים ועוד עלים מכסים את העיר במהירות , מתרגשת למראה סנאי וזנבו הגלי , מטפס בזריזות על עץ ערמונים ענק מחזיק אגוז בין שיניו .
כול לילה נושרים העלים מעצים עבותים בעלי גזע רחב , נדרשים שני אנשים חסונים להקיף את גזעם, בני מאות השנים ומכסים במרבד כתום צהבהב אדמדם את העיר וכול בוקר עומלים פועלי העירייה בסרבלים כתומים ועורמים את העלים לערימות כתומות ענקיות כאלה שבא לי להתפלש בתוכן.

imagesZ71ABBFB

מה הטעם אני חושבת לעצמי ? מחר ינשרו עוד עלים מהעץ . ולמה לאסוף אותם זה כול כך יפה ?
ככה זה אצל הגרמנים . לא שואלים שאלות מישהו אמר לאסוף את כול העלים וזהו. נדמה לי שזאת תעסוקה לאנשים מובטלים .
הרחובות נקיים ושטופים מהגשם, מנקי הרחובות מגיעים ב4 בבוקר ומרימים כול פיסת נייר ובדל סיגריה . אני צופה בהם ממרפסת חדרי.
מתקשה להירדם בבית הגדול . רעמים וברקים מפלחים את שמי הלילה , אין לנו וילונות בחדר השינה ואני מתעוררת פעמים רבות ניגשת בשקט למיטות הילדים מהדקת את השמיכה על גופם הקטן יושבת על ידם להקשיב לנשימותיהם הטהורות. ובעיקר מתגעגעת .
עוטפת את עצמי בחלוק רחצה חם ומפנק ויוצאת למרפסת הקטנה , מתבוננת בתנועת החשמליות , מקשיבה לקולות הלילה . ירח ענק תלוי מול המרפסת .
בואי , חזרי למיטה קורא האיש שלי . עוד מעט אני אומרת . תחזור לישון.
כמה זמן ייקח לי עד שאתרגל למקום המוזר הזה ?
מחכה שהמאפייה תיפתח , יורדת למטה לא שוכחת לקחת מפתחות כדי לפתוח את דלתות הבניין הכבדות . קונה לחמניות חמות וחלב . עולה למעלה ומכינה כריכים טריים לילדים ,
הפסיפס שלנו מתמלא , כול יום נוספת חתיכה למארג הגדול שלו .
בחופשת הפסח אני אומרת לעצמי , נעשה טיול שורשים לוורשה אנחנו צריכים למצוא את הבית בו נולד חמי זכרו לברכה , הניצול היחיד ככול הידוע לנו ממשפחתו . ניקח את הילדים וניסע . אנחנו חייבים לו את זה .

RelatedPost

אשמח לשמוע מכם

תגובות

סופר אמא / Supermum

נעים מאוד, שמי דורית, לא למדתי בישול בצורה מקצועית אבל אני אוהבת לבשל. בלי מניירות, מתכונים פשוטים ולא מורכבים , ברובם ממוחי הקודח מחומרי גלם זמינים ולא יקרים במיוחד. חשובה בעיניי , הפשטות, הכנות, הרעננות והאיכות ממש כמו בחיים

You may also like...

כתיבת תגובה