חודש ספטמבר תמיד גורם לי לעצור מעט ולהסתכל אחורה על השנה שחלפה .
חודש שעבר ציינו 5 שנים לתחילת ההרפתקאה שלנו , ההחלטה לעזוב , הגבול בין אומץ לטמטום , בה יצאנו אל הלא נודע עם 4 ילדים קטנים וחלום גדול .
אני מתבוננת על הילדים שלנו עכשיו , שולטים בשפה , בטוחים בעצמם , מרחק עצום מאותו יום בו לקח אותנו המיניבוס לשדה התעופה וכול מה שראיתי מבעד למסך הדמעות שלי היו ילדים חסרי אונים שנאלצים לעבור מדינה , כי להורים שלהם יש חלומות אחרים .
עברנו יחד חוויות מעצימות כמשפחה גרעינית , כי זה מה שהפכנו להיות , חברים שלנו "התאדו" בדרך , משפחה הפכה למושג ערטילאי , סבא וסבתא שלנו גרים בסקייפ .
חיים שלמים שהיו לנו הפכו לזכרונות עמומים . השגרה חזקה מהכול . החיים זה מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות .
ואני גאה בדרך שעברנו , בראש ובראשונה גאה מאוד באיש שלי , האיש שעזבתי הכול מתוך אמונה שלמה ועיוורת ביכולות שלו לקחת אותנו בבטחה אל הלא נודע , בידיעה שהוא יעשה הכול לדאוג לנו , לשמור ולהגן עלינו , למרות שלא הכול קרה כמו שתכננו ,והיו מכשולים גדולים בדרך – אפילו כאלה שלא הייתי בטוחה שנצליח לצלוח הוא ידע לנווט ומצא את הפתרון לכול בעייה ( הוא אומר שלי יש בעייה לכול פתרון , אני פסימית והוא מאמין שיהיה טוב )
אני גאה בילדים שלנו , כול אחד מהם עבר דרך אישית , עם עצמו , בהתחלה היו היסוסים והמחשבה שאנחנו "זמניים" במקום חדש לא תרמה להרגשת הבטחון האישי שלהם ולרצון להצטיין . ככול שהזמן עבר והשגרה השתלטה , הם הבינו שעכשיו אנחנו כאן וזה המצב והם חייבים להשתדל ולהצליח .
אני גאה בעצמי , שהחלטתי לצאת ולעבוד , ויצרתי לי מציאות אחרת , החלפתי את הטיפול בבית ובילדים , ופיניתי זמן לעצמי .
חברה טובה אמרה לי : "ילדים מאושרים כשאמא שלהם מאושרת , לכי תעשי בשביל עצמך , הילדים יגדלו ואז תביני שוויתרת על עצמך בשבילם , את לא רוצה להיות במקום הזה" היא צודקת , ואני שמחה שעשיתי את הצעד הזה ולמרות שעכשיו אני מקטרת שקשה לי לג'נגל בין הבית , הילדים והעבודה התובענית , אני נזכרת במקום האחר שהייתי בו וממשיכה הלאה בכול הכוח .
אני גאה בחברות שפגשתי בדרך אלה שהיקום זימן לי , ובלקח שלמדתי מחיבור לאנשים שהבנתי שלא מתאימים לי ושחררתי מהם , בקהילה הקטנטונת שלנו , בהבנה שאפשר לצאת מישראל אבל ישראל תמיד תהיה חלק ממך .
אז כשחודש אלול נכנס , אני מביטה בסיפוק לאחור ובתקווה גדולה לעתיד לבוא ובגעגוע גדול .
האגם על יד הבית שלנו , המקום האהוב עליי להליכה של בין ערביים
שלכם , דורית
אשמח לשמוע מכם
תגובות