בימי שישי אני נכנסת לממלכת הקודש שלי , קצת אחרי בין הערביים , שמה את האיי פד על מוסיקה ישראלית שקטה ונעימה . מהגרת מעל גלי האתר לשפה המתגלגלת , המוכרת והנעימה , בממלכה הקסומה שלי בין הסירים המבדילים בין יום חול לקודש , יש שעות קסומות מאלה ?
ממש כמו שאמא שלי נהגה לזמזם את אידית פיאף , בתקליט שהתנגן לו , בין הסירים והכביסה , אני זוכרת את עיניה מצטעפות ושפתיה ממלמלות מילים שלא הכרתי, ועיניה נעצמות בגעגוע .
שפת אם מהי ? מילים שהשתרשו בי עמוק פנימה , ינקתי אותם , צרובים בתודעתי , מתגלגלים החוצה בניגון עליז , בלי טעויות , בקלילות , בשטף , חלק ממני , מהוויתי מהיותי מה שאני היום .
אמא שלי לא הקפידה לדבר אליי בצרפתית , אבל בינה לבין אבא שלי הצרפתית היתה חוט מקשר , שפת סתרים שלא נבין , כך שקלטתי את המילים אבל קשה לי לדבר בשטף ( גיליתי שאני דווקא מצליחה לתקשר לא רע בביקור האחרון שלי בצרפת ) .
הילדים שלי למרות שנולדו בישראל , אימצו את השפה האנגלית כשפת אם , קשה לי עם זה מאוד , להתרגל לרעיון הם לא ממש מבינים את כול הניואנסים , הפתגמים ושטף דיבור , אני מדברת אליהם בעברית כול הזמן , קוראת להם ספרים ( מעט מדיי ) משתדלת להשמיע מוסיקה עברית ,דיסקים ומחזות זמר, אבל הסביבה שואבת אותם אליה והם מגלגלים את האנגלית בלי חשש ובעברית מדברים כמו עולים חדשים .
הייתי מהאמהות האלה שחששה מאוד שילדיה לא ייקלטו את השפה האנגלית , איך אפשר לחזק את השפה אצלם שאלתי בכול מיני פורומים של הורים בחו"ל ועכשיו אני מכה על חטא, במקום לחזק את העברית , בכול דרך אפשרית ,הם קלטו אנגלית כול כך מהר עם המבטא וכול החבילה ועכשיו הם מלמדים אותי , כול פעם מילה חדשה נוספת ללכסיקון שלהם והם משתוממים "אמא את לא מכירה את המילה הזאת " ? לא אני מנסה להצטדק אני לא מכירה כי לא גדלתי כאן כמוכם , אני מהגרת ממקום אחר , ואז אני אומרת מילה בעברית שהם לא מכירים ומנסה להסביר ששפה עשירה היא משהו שאתה גדל לתוכה , רוכש עם כול ספר קריאה , שומע בטלויזיה , ברדיו , בין מילות השירים והם משתוממים , קצת כמו שאני השתוממתי כשאמא שלי לא הכירה מילים שחזרתי איתם מבית הספר בעברית .
שפה היא מכלול עצום של דברים , של סלנג , של מילים מקבילות . אני מוצאת את עצמי מנסה להסביר רעיון באלף מילים נרדפות , מחפשת את המילה הנכונה שלא ידעתי , ומרגישה כמסתובבת סביב הרעיון הכללי ועדיין לא מרגישה שהסברתי את עצמי בשטף רעיוני כמו שייחלתי .
הזכרון לוקח אותי אחורה , ארבעה חודשים אחרי שנחתנו בממלכה , הבן האמצעי שלי נזקק לניתוח חירום , הגעתי איתו למיון , מילאתי טפסים , שאלו שאלות ואז ביקשתי שיראה אותו רופא מומחה בזמן שהוא מתפתל מכאבים , רק בן 7 וחצי – הרופא נמצא ב Theatar
אמרה לי האחות , מה ??? מתי יחזור מהתיאטרון ? היא הסתכלה עליי כאילו נפלתי ממאדים ,ואז קלטה והסבירה שוב, הוא בחדר ניתוח , ככה אומרים את זה כאן , הרגשתי חסרת אונים , חשבתי שהאנגלית שלי טובה למדיי .
ואז יגיעו אסיפות הורים , ושיטת חינוך כול כך שונה ממה שהכרתי , הזמן שנקבע לנו קדוש , מגיעים וכמעט תמיד נכנסים בשעה הייעודה , הילדים חוזרים הביתה ללא שיעורי בית 90% מהזמן ובאסיפת הורים הבנתי כמה הרבה הם לומדים , כותבים ומסכמים , אני מסתכלת על המחברות שלהם ונדהמת , חשיבה יוצרת , פיתוח רעיונות , מקום למחשבה חופשית ולא סיכומים על גבי סיכומים כמו שאנחנו למדנו . הילדים מלווים אותנו בין תחנות הכיתה השונות , מראים לנו את כול מה שעשו במהלך הסמסטר , מסבירים , מדגימים , אני מרגישה איך הלב שלי מאיים לקפוץ החוצה מגאווה אימהית , גאה בהם בילדי המהגרים האלה , שאמא שלהם לא מכירה את כול הניואנסים . ובהצגות בית הספר , הם שרים את כול השירים באנגלית ובוולשית , כאילו נולדו כאן .
ואחריהם יגיעו ערבי האמהות , כול האמהות נפגשות בפאב , שותות ( הרבה ) ומעבירות חוויות על בית הספר וריכולים על זאת וההיא ואני אנסה לעמוד בקצב , להיטמע בחברה חדשה , להיות חלק מקהילה , מספרת על עצמי למי שלא הכירה ואיך הגענו לכאן וכמה זמן אנחנו נישאר ( מי יודע ? ) הן מחייכות בנימוס האלכוהול דוחק הצידה את הנימוסים הבריטיים . מינגלינג .
ואז אני חוזרת לשקט המוכר , למנגינה שאני אוהבת , לספרים בעברית , לשטף רעיוני , לעצמי – לנצח מהגרת.
שלכם , דורית
אשמח לשמוע מכם
תגובות