הדברים קורים בקצב שלהם;
אנחנו מתחילים לעכל שבקרוב לא נהיה בבית היפה שלנו. אני צריכה להודיע על עזיבה, זה קשה לי בעיקר מפני שאני עובדת באותו מקום כבר 19 שנים… נקבע תאריך יעד הוזמנו כרטיסי טיסה. זה חודש עמוס בפרידות, הילדים מהגנים ובתי הספר, חברי ילדות, משפחה, שכנים.
אל הבית מגיעים אורחים קרובים ורחוקים שמגיעים להיפרד. הרבה דמעות וסערת רגשות. ההורים שלי מתקשים בפרידה, אני רואה אותם והלב שלי נצבט, ובכול זאת מהדהד בראשי המשפט
"יש לכם הזדמנות לשינוי ".
התחנה הבאה, נתב"ג.
אשמח לשמוע מכם
תגובות