"מעפר באת ואל עפר תשוב "
ומה נותר אחרייך ?
שמואל חמי ז"ל נותר לבדו , בתום מלחמת העולם השנייה שקרעה את משפחתו ופיזרה את עפרם על אדמת פולין . ילד קטן ובודד בעולם גדול קר מנוכר ואכזר.
הילד הקטן הזה , הפך לנער , לגבר ולחייל שנלחם במלחמת השחרור על הקמתה של מדינה ליהודים , שנקבצו ובאו מכול קצוות תבל .
כנגד כול הסיכויים , שרד את הנורא מכול את השואה ועלה ארצה לבדו. אילו לא היה מתרחש הנס הזה , לא הייתי מכירה את האיש שלי .
כנגד כול הסיכויים , הקים שמואל ז"ל משפחה וציווה לעצמו להמשיך את השושלת .
וכנגד כול הסיכויים קיבל האיש שלי הצעת עבודה בגרמניה דווקא, המדינה שממנה נולדה המפלצת שהשמידה את כול בני משפחתו .
עכשיו , כשהאיש שלי נמצא "בין פרוייקטים" מונח שמקבל תמיד משמעות מוזרה וטומן בחובו יותר לא נודע מאשר נודע , אנחנו מחליטים לקחת את הילדים שלנו למסע שורשים בווארשה , אל הבית , הרחובות , הסמטאות בהם שוטט סבא שמואל כילד קטן .
מצויידים בספר שהשאיר אחריו , בעת ראיון של שעות שעשה ב"יד ושם" אנחנו מעמיסים צידה לדרך , ונוסעים ברכב שלנו מדרזדן לווארשה .
עוברים את הגבול בין גרמניה לפולין בקלות , קל מאוד להבחין שאנחנו בפולין הכבישים הרחבים של גרמניה משתנים לכבישים ישנים ולא מתוחזקים , הנוף משתנה , רואים את הבתים הרעועים של פולין את תחנות הדלק הקטנות , מרחבים אין סופיים של שלג , באמצע הדרך סופת שלגים קלה, אנחנו ממשיכים הלאה לא עוצרים . 8 שעות מראה הג'י פי אס שלנו עד ליעד .
מגיעים לכפר אושוויצ'ים , שלט קטן בצד הדרך , מסילות רכבת חוצות את הכפר , קר בחוץ קפוא מד הטמפרטורה מצביע על מינוס 7 מעלות , אנחנו לבושים היטב , ביגוד טרמי , נעלי שלג , כפפות מפנקות , מעילים מחממים והדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא שיירות של אנשים ערומים צועדים בשלג בקור חודר העצמות הזה , קלגסים גרמנים , תינוקות וילדים מופרדים מהוריהם ואת הילד הקטן שמואל מובא למחנה העבודה הזה.
תייל ועוד תייל אין מוצא
מחנה הריכוז אושוויץ
המרחק בין בתי הכפר הקיצוניים למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו הוא כמה מטרים , גדר התייל שמקיפה את המחנה משקיפה לעברם, אני לא יכולה לדמיין לעצמי מציאות של חוסר ידיעה ברורה למתרחש במקום המזעזע הזה.
העבודה משחררת
העבודה משחררת . כן אני חושבת לעצמי, משחררת אותך מן העולם הזה . שמואל הקטן ניצל בזכות טוב לב של שומר פולני , שסימן לו עם הראש לברוח משער המחנה בזמן החלפת המשמרות , ימים ארוכים נדד עד שהגיע אל בית איכר שריחם על הילד ולקח אותו אליו, בכול רע יש טוב ?
המראות קשים , ילדים קטנים לא יכולים להבין את הזוועות של המפלצת הגרמנית , קברי אחים גדולים קרועים מימין לשער המחנה , שלט קטן מצביע על קיומם . מה נשאר אחרי לכתנו ?
אנחנו ממשיכים לעבר העיר ווארשה , אל בית המלון הולידיי אין במרכז העיר . ווארשה הדהימה אותי ציפיתי לעיר מפהקת, ישנה, מולנו בניינים רבי קומות ,קניונים גדולים , מרכזי קניות ובגדי מעצבים, מודרניזציה, רחובות נקיים , אחרי לינה וארוחת בוקר מפנקת אנחנו ממשיכים לחפש את הרחוב והבית .
העיר ווארשה , קו רקיע של רבי קומות ובניינים מודרניים
התאומים רק בני שנתיים וחצי המשימה לא פשוטה אבל אנחנו מכניסים אותם לבושים בחרמוניות לעגלת התאומים שלהם, מתחילים את מסע השורשים רגלית, על המשימה מופקדת המתבגרת שלנו היא מקריאה פרקים שלמים מהספר שכתב סבא שלה ואנחנו מחפשים את שמות הרחובות הולכים לפי הזכרון שהשאיר לנו סבא שמואל, עיריית ווראשה שינתה את שמות הרחובות אבל בסוגריים מתחת לשם הרחוב מופיע השם המקורי . הנה מגרש משחקים בלב הגטו היהודי , אנחנו עוצרים לשחק עם הילדים , הם מתנדנדים , גולשים במגלשות , הבן שלי שואל , אמא כאן גם סבא שיחק ? אני מאושרת על הזכות שנפלה בחלקנו לקחת אותם לכאן , להראות להם שהרי אין כמו מראה עיניים .
האיש שלי מתרגש , אנחנו מתפצלים לתאומים קשה , הם עייפים וקר , הוא ממשיך עם שני הילדים הגדולים יותר ואני עושה הפוגה , מאכילה ומשכיבה אותם לישון ברכב .
הם חוזרים נרגשים , מצאו את הרחוב ואת הבית לפי התיאור , ממש בסמוך לאנדרטת נופלי הבונקר בגטו ווארשה , שעדיין מעוטרת בפרחים ובדגלי ישראל מזכרת מקבוצה של צה"ל שביקרה כאן לפנינו .
אנדרטת נופלי הבונקר גטו ווארשה
המשימה הושלמה , אנחנו מתעדים הכול , זכרון לדורות הבאים .
דע מאיפה באת ולאן אתה הולך .
שלכם ,
דורית
אשמח לשמוע מכם
תגובות