חשבון נפש אישי – 5 שנים וגעגוע
חודש ספטמבר תמיד גורם לי לעצור מעט ולהסתכל אחורה על השנה שחלפה .
חודש שעבר ציינו 5 שנים לתחילת ההרפתקאה שלנו , ההחלטה לעזוב , הגבול בין אומץ לטמטום , בה יצאנו אל הלא נודע עם 4 ילדים קטנים וחלום גדול .
אני מתבוננת על הילדים שלנו עכשיו , שולטים בשפה , בטוחים בעצמם , מרחק עצום מאותו יום בו לקח אותנו המיניבוס לשדה התעופה וכול מה שראיתי מבעד למסך הדמעות שלי היו ילדים חסרי אונים שנאלצים לעבור מדינה , כי להורים שלהם יש חלומות אחרים .
עברנו יחד חוויות מעצימות כמשפחה גרעינית , כי זה מה שהפכנו להיות , חברים שלנו "התאדו" בדרך , משפחה הפכה למושג ערטילאי , סבא וסבתא שלנו גרים בסקייפ .
חיים שלמים שהיו לנו הפכו לזכרונות עמומים . השגרה חזקה מהכול . החיים זה מה שקורה בזמן שאנחנו מתכננים תוכניות .
ואני גאה בדרך שעברנו , בראש ובראשונה גאה מאוד באיש שלי , האיש שעזבתי הכול מתוך אמונה שלמה ועיוורת ביכולות שלו לקחת אותנו בבטחה אל הלא נודע , בידיעה שהוא יעשה הכול לדאוג לנו , לשמור ולהגן עלינו , למרות שלא הכול קרה כמו שתכננו ,והיו מכשולים גדולים בדרך – אפילו כאלה שלא הייתי בטוחה שנצליח לצלוח הוא ידע לנווט ומצא את הפתרון לכול בעייה ( הוא אומר שלי יש בעייה לכול פתרון , אני פסימית והוא מאמין שיהיה טוב )
אני גאה בילדים שלנו , כול אחד מהם עבר דרך אישית , עם עצמו , בהתחלה היו היסוסים והמחשבה שאנחנו "זמניים" במקום חדש לא תרמה להרגשת הבטחון האישי שלהם ולרצון להצטיין . ככול שהזמן עבר והשגרה השתלטה , הם הבינו שעכשיו אנחנו כאן וזה המצב והם חייבים להשתדל ולהצליח .
אני גאה בעצמי , שהחלטתי לצאת ולעבוד , ויצרתי לי מציאות אחרת , החלפתי את הטיפול בבית ובילדים , ופיניתי זמן לעצמי .
חברה טובה אמרה לי : "ילדים מאושרים כשאמא שלהם מאושרת , לכי תעשי בשביל עצמך , הילדים יגדלו ואז תביני שוויתרת על עצמך בשבילם , את לא רוצה להיות במקום הזה" היא צודקת , ואני שמחה שעשיתי את הצעד הזה ולמרות שעכשיו אני מקטרת שקשה לי לג'נגל בין הבית , הילדים והעבודה התובענית , אני נזכרת במקום האחר שהייתי בו וממשיכה הלאה בכול הכוח .
אני גאה בחברות שפגשתי בדרך אלה שהיקום זימן לי , ובלקח שלמדתי מחיבור לאנשים שהבנתי שלא מתאימים לי ושחררתי מהם , בקהילה הקטנטונת שלנו , בהבנה שאפשר לצאת מישראל אבל ישראל תמיד תהיה חלק ממך .
אז כשחודש אלול נכנס , אני מביטה בסיפוק לאחור ובתקווה גדולה לעתיד לבוא ובגעגוע גדול .
האגם על יד הבית שלנו , המקום האהוב עליי להליכה של בין ערביים
שלכם , דורית
היי דורית…קודם היית סופראמא בשבילי…זו תחילת דרכנו…אבל כעת מרגישה שכבר מכירות קצת יותר. ויש חברות משותפות. קראתי..בהחלט מרגש לראות הצלחה ומשפחה מגובשת בתהליך לא קל שכזה. מאחלת לך יקירה שנה נהדרת מלאה בטוב. לך וליקיריך. וניפגש בתמונות הלחמים שלנו.
אגב העוגיות שהעלת היום נראות נפלא. צום קל.
היי ליאת , תודה רבה על המילים המרגשות מאחלת לך שנה מלאה בלחמי מחמצת ויצירה מופלאה.
דורית