החיים שלך דבש

קראו כאן על מבוא לרילוקיישן שלנו אם הצטרפתם אליי עכשיו

מצטערת מראש אם הפוסט הזה יהיה מעט מלנכולי .

זה לא המצב רוח שקמתי אתו בבוקר או עניינים שעוברים עליי לאחרונה .

התעוררנו לבוקר חדש . הילדים שהיו עייפים מטיסות קונקשיין ישנו עד מאוחר.

אני כמו תמיד התעוררתי ראשונה , הכנתי לעצמי קפה ויצאתי למרפסת ( אני יודעת, שמתי לב שזה חוזר על עצמו )

כול בית צריך (לפחות) מרפסת .

VLUU L310 W  / Samsung L310 W

כול בית צריך ( לפחות ) מרפסת

הגשם ירד כול הלילה ,זוהי קבלת הפנים שאנחנו זוכים לה בכול מדינה שעברנו אליה.

כמו שהבנתי מאוחר יותר , גשם וקארדיף אלה למעשה מילים נרדפות. גם עכשיו מטפטף טפטוף מרגיז , רסיסי טיפות מים.

מתחת לרגליי זורם נהר הTaff  , ספינת דייגים ממונעת ועל חרטומה מתנוסס דגל ווילס שטה במורד הנהר אל הים הפתוח . חותרים בסירות קייאקים משמיעים קריאות עידוד לעצמם.

ממול המרפסת , מעברו השני של הנהר אנשים רצים בהתעמלות בוקר ואנרגיות שרק להם יש כרגע , רוכבים על אופניים , אימהות בטייץ צמוד דוחפות עגלות תינוקות בריצה נמרצת, נדמה שרק לי מפריע הטפטוף.

אני מרגישה כמו בלון שהוציאו לו את האוויר , אין לי באמת חשק להתחיל הכול מהתחלה , אני נאנחת מעומק הלב.

flat

יש משהו מאוד מרגיע בהתבוננות בנהר .

המקרר שלנו ריק , כאחת שרגילה באריזות של מזוודות , דאגתי לקחת אתנו קורנפלקס לילדים , חלב עמיד וכמה חבילות

של "גודיס" , אותי לא יתפסו לא מוכנה . לא בכול מה שקשור לצידה לדרך ומטבח.

כשהילדים מתעוררים הם רצים ישר למרפסת , מצמידים את האף לזגוגית החלון ומתפעלים מהנהר .

אנחנו משאירים את הילדים בבית הדירות עם אחותם הגדולה ויוצאים למלא את דירת המעבר הזאת בכול טוב .

אחרי שעתיים אני מתחילה להבין איך עובד כול דבר במטבח , החימום הריצפתי במקלחות מופעל ואנחנו מתרעננים מהטיסה המתישה הזאת . תוך שעה קלה אנחנו יושבים לאכול ארוחה ראשונה בווילס.

הלימודים מתחילים אומנם ב1 לספטמבר , אך לילדים עדיין אין בית ספר כי אנחנו לא נמצאים בדירה שלנו , יעברו 6 שבועות עד שזה יקרה .

הזמן עובר , אני נמצאת עם הילדים ( כולם ) בבית 24/7 , זה מתיש , אני לא נוהגת ( בשלב זה ) , האיש שלי נוסע לעבודה שלו מיד למחרת ואני צריכה לחשוב מה עושים ואין לי מושג איפה אני נמצאת .

אז לכול האנשים אי שם שחושבים שרילוקיישן זה פיקניק והכול וורוד , חשוב לי להעביר את התחושות האמיתיות שהרגשתי, תסכול , לחץ, חוסר וודאות , כול יום שהילדים מפסידים בבית ספר יהפוך למאתגר וקשה עבורם , בעיקר עבור הבת הגדולה שלנו שמתחילה כיתה 9 ( ט ), נושא השפה לתאומים הקטנים שלנו מעסיק אותי הם מפטפטים קצת בגרמנית וקצת בעברית. ואנחנו רואים המון טלוויזיה באנגלית לתרגול.

בימים שהגשם מחליט לעשות הפוגות אני לוקחת אותם לטיולים רגליים , אין לי ברירה אחרת, אנחנו ממוקמים קרוב למפרץ קארדיף , ואני מנסה לסגל להם איזו שהיא שגרת יום בתוך חוסר הוודאות הזה , אין דבר יותר גרוע מחוסר וודאות – בוודאות .

התרגשות עתידית בפתח, אחותי מתחתנת בשעה טובה , היא מתגוררת בלונדון ולמזלנו מדובר בנסיעה ונוכל להיות נוכחים בהרכב מלא ואף לפגוש את שאר המשפחה שמגיעה מישראל , יש למה לצפות .

אני יוצרת קשר עם הישראליות שהכרתי ומזמינה את המשפחות אלינו לארוחת שישי אמיתית לאות הוקרת תודה , הם מגיעים עם ארגז צעצועים "זמניים " עד שהמכולה שלנו תגיע ואנחנו אסירי תודה על כך, הילדים שלנו מתרגשים להכיר חברים חדשים שמדברים עברית או כמו שהבן הקטן שלי קורא להם "עבריים" , התרגשות גדולה הערב מוצלח מאוד , החברה נפלאה, האוכל נותן תחושה של בית , נרות השבת דולקים ואני מרגישה טיפונת פחות אבודה .

תישארו איתי להמשך המסע שלנו .

מזמינה אותכם להצטרף לסופראמא/Supermum בפייסבוק

שלכם, דורית

(תאריך מקורי של הפוסט אוגוסט 2012 )

 

 

 

 

 

 

אשמח לשמוע מכם

תגובות

סופר אמא / Supermum

נעים מאוד, שמי דורית, לא למדתי בישול בצורה מקצועית אבל אני אוהבת לבשל. בלי מניירות, מתכונים פשוטים ולא מורכבים , ברובם ממוחי הקודח מחומרי גלם זמינים ולא יקרים במיוחד. חשובה בעיניי , הפשטות, הכנות, הרעננות והאיכות ממש כמו בחיים

You may also like...

4 Responses

  1. שירלי הגיב:

    לא פשוט בכלל. הכל מוכר…
    מחזקת אותך ושולחת כוחות על אף שיודעת שיש לך לא מעט.
    חיבוק.

  2. מור הגיב:

    את כותבת ממש יפה, מעבירה את התחושות והרגשות, אני ממש מרגישה כאילו שאני איתכם
    מחכה לפוסט הבא

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: