אנשים טובים באמצע הדרך

והימים חולפים , לא ניתן לעצור את הזמן .

מתגעגעת מאוד להורים שלי , למשפחה , לעבודה שלי , לשגרה היחידה שהכרתי , איבדתי חלק מחיי . לוקח זמן להתרגל לחיים אחרים . לפעמים יותר זמן משנדמה לנו  לפעמים כשאני מתעוררת בבוקר לוקח לי כמה דקות להיזכר איפה אני .

סיגלנו לנו שיגרה חדשה , הילדים מתאקלמים לאט לבית הספר , לשפה , לחוקים שונים ממה שהכירו , לקצב אחר, לשלווה , לטון דיבור שונה, מאוד מתגעגעים , הכול טרי .

קמים מאוד מוקדם בבוקר להספיק להגיע לבית הספר בזמן.

מתחילה להכיר את הסביבה , לכול מקום אני חייבת להפעיל את הGPS , כן – התחלתי לנהוג , בחשש אומנם ובלית ברירה , מוכרחה לסגל לעצמי עצמאות . מדי פעם אני מכבה אותו ובודקת אם חוש ההתמצאות שלי ייקח אותי לבד.  לפעמים אני הולכת לאיבוד . ומאתגרת את עצמי בלנסות למצוא את דרכי חזרה , מזל שהנהגים אדיבים כול כך , עוד לא שמעתי מישהו צופר.

הטמפרטורות צונחות , אנחנו לא רגילים לקור כזה ועדיין רק ספטמבר , יודעת שזה יילך ויתקרר .

 

במקביל אנחנו דואגים לעניין הוויזה שלנו , נדרשים לנסוע לעיר מייסן להצטלם ולתת טביעות אצבעות, עובדים צמוד עם פקידת הגירה חמורת סבר, שמתרגמת לנו כול מסמך ודואגת לסגור פרטים קטנים . אין מקום לטעויות.

הרחק בישראל חברת ההובלות הימית מחכה לאישור שלנו כדי להעמיס את הקונטיינר ולהעביר אותו לגרמניה , דבר שייקח בין 4-6 שבועות , אי אפשר להתחיל בכלל לפני שיש כתובת של מקום מגורים וויזה . אלה החוקים בגרמניה ואין קיצורי דרך , נוכל לחפש דירה רק כשהוויזה תגיע . הקונטיינר עולה המון כסף , שהחברה משלמת עליו , למזלנו , אחרת אולי היינו שוקלים לקנות הכול כאן, מזל שאנחנו לא צריכים להתלבט.

לכן אנחנו עדיין מתפנקים לנו בבית המלון רדיסון בלו. אני עוד אתגעגע לכאן , לחדרנית , לבריכה המחוממת ולסאונה, לאוכל חמישה כוכבים , לנוחות. התחושה היא שאנחנו בחופשה אבל מסוג אחר .

הבית שלנו עומד להשכרה , לפני שטסנו ארזנו בארגזים ומיינו את מה שאנחנו צריכים שייסע אתנו , חילקנו הרבה דברים לחברים, למשפחה. לא ייאמן כמה דברים צברנו , כמה מעט באמת צריך .

אל תוך קונטיינר ענק של 40'  ייכנסו כול המיטלטלין שלנו. חברת ההובלות הימית כבר הגיעה לתת לנו הצעת מחיר , כול פריט נרשם אל מול המכס. הממונה על מלאכתם של המובילים היא אמא שלי שמשמשת לנו כאשת קשר מול מתווכי הדירות וחברת ההובלות . ולא יכולנו לעשות שום דבר בלעדיה . אחרת היינו צריכים לחזור ולדאוג לזה בעצמנו.

container

יצרתי קשר עם בית חב"ד , הרבי שניאור ואשתו המדהימה חני מזמינים אותנו ביום ראשון לארוחת ארבע קלה שהם עורכים בחצר ביתם הגדול והמשגע , יגיעו ישראלים שנמצאים בדרזדן עם משפחותיהם ויהודים טובים אחרים . אני נרגשת , תמיד הייתי טיפוס חברתי , האיש שלי קצת מהסס והילדים שמחים ונרגשים להיות חלק מקהילה . בסתר ליבנו אנחנו מקווים שנוכל להכניס את התאומים לגן בבית חב"ד , זה דבר שיגרום לנו לשקט נפשי , יש לנו אפשרות להכניס אותם לגן הבינלאומי , אבל אני מעדיפה מסגרת יהודית , קטנה וביתית.

אנחנו מגיעים לבית חב"ד , היום שמשי לשם שינוי טמפרטורות של 17 מעלות , ממש קיץ קפץ עלינו לצורך העניין הזה, לקבלת פנים כזאת לא ציפינו . בחצר האחורית רחבת הידיים נערכו שולחנות עם מפה לבנה , עוגות מעשי ידיה של הרבנית חני  והעוזרות שלה, פירות העונה , שתייה הכול מאורגן בטוב טעם  משפחות שלמות נפגשות ,אנשים שאנחנו רואים פעם ראשונה .האווירה נהדרת והאנרגיות טובות.

איזה כייף לדבר בעברית . עושים היכרות עם משפחת הרב המשפחה המופלאה הזאת שזכינו וליוותה אותנו בכול צעד בתמיכה מורלית ונפשית שכול כך חשובה רחוק מהבית ( גם בהמשך כשהאיש שלי יאלץ לנסוע לפרויקט בברזיל ואני אשאר לבד עם הילדים בגרמניה בתוך שנת הלימודים, וגם בפגישה מרגשת נוספת ברילוקיישן השני שלנו , אבל זה עדיין רחוק ).

פגשנו כמה זוגות ישראלים , יותר נכון להגיד ל"שעבר" , כולם הגיעו לשנה שנתיים ונשארו שם מאז , זוג אחד עם בן בגיל של הבן שלנו ובת בגיל של התאומים , מסתבר שהיא הולכת לגן חב"ד ואני נרגשת שיהיו להם חברים חדשים .מפאת כבודם של אנשים אחרים בסיפור שלנו אני לא חושפת שמות של אף אחד.

הקהילה הישראלית מאוד קטנה יחסית למקומות אחרים , אבל עדיין , אנחנו לא לבד . זה ממלא אותי תקווה .

יוצאים מהפגישה הזאת עם כתובות של מאפייה לפיתות , טלפונים של משפחות אחרות והמלצות על מה כדאי לראות ואיפה מומלץ לבקר . לפעמים הדברים הקטנים הם אלה שעושים את ההבדל ף שמענו סיפורים של כול משפחה ומה הביא אותה לעזוב הכול וללכת , תמיד זה מתחיל בפרנסה ונגמר בנוחיות וחיפוש חיים אחרים ושלווים יותר .

הרבי אומר שאם תהיה לו קבוצה של 5 ילדים יוכלו לפתוח כיתה נוספת בגן , התאומים שלנו מהווים כבר חצי גן , עוד משפחה ישראלית שהגיעה איתנו מהווה את החצי השני ואפשר להתחיל להזיז עניינים בעירייה . בשורות טובות ואנשים טובים באמצע הדרך.

ראש השנה עומד בפתח , מקבלים הזמנה מרבי שניאור וחני רעייתו להגיע ולחגוג אותו בבית חב"ד , מתחילים להרגיש את הגעגוע נסגר ומתכווץ , מצאנו את המסגרת שהייתה חסרה לנו , להרגיש יהודי בכול מקום בעולם , איזה שליחות עילאית האנשים האלה עושים , יותר מאוחר איחשף להשקעה הגדולה , לאחריות ולקירוב הלבבות במפעל האדיר הזה . לא הייתי מודעת לשליחות שאנשי חב"ד עושים עד שהגעתי לכאן .

למזלנו אחי מתחתן בחודש הבא , בהתחלה לא ידענו אם נוכל להגיע לישראל כולנו, 6 כרטיסי טיסה אבל במחשבה מחודשת ובהכוונה של אנשים שסיפרו לנו על טיסות במחירים סבירים משדה התעופה בפראג, שכבר סיפרתי לכם כמה היא קרובה לעיר דרזדן , אנחנו מחליטים שכן .

אנחנו מחליטים שזאת הזדמנות טובה לסגור עניינים בבית , להטעין מצברים וליהנות משבוע בישראל.  אף אחד לא מכין אותנו לאפשרות שיפרצו לנו לבית בישראל כשנפזז ונרקוד בחתונה בעוד חודש …

 

 

אשמח לשמוע מכם

תגובות

סופר אמא / Supermum

נעים מאוד, שמי דורית, לא למדתי בישול בצורה מקצועית אבל אני אוהבת לבשל. בלי מניירות, מתכונים פשוטים ולא מורכבים , ברובם ממוחי הקודח מחומרי גלם זמינים ולא יקרים במיוחד. חשובה בעיניי , הפשטות, הכנות, הרעננות והאיכות ממש כמו בחיים

You may also like...

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: